כאבי גב - תיאור מקרה ריפוי
אב גב כרוני מבטא כאב כרוני אחר? כאב של חיים שסטו ממסלולם? הזדמנויות שהוחמצו? מסקנות מוטעות? התרחקות מהעצמי? הליכה לאיבוד? ואם כך הדבר - במה אנחנו מטפלים כשאנחנו מטפלים בכאב גב?
בשיחת טלפון ענת (בת 34- פרטים מזהים שונו) מבררת אם אפשר לטפל בהומאופתיה בכאב גב שהחמיר לאחרונה. האורטופד אבחן הפעם: מתיחת שריר, אבל היו לא מעט אבחנות אחרות במשך השנים, פריצת דיסק, צניחת דיסק, עקמת ועוד.. הגב תמיד כאב) שתינו מסכימות שכדאי לנסות לטפל בכאב כשנלקחות בחשבון הסיבות עמוקות שגרמו לו.
| אני רואה אישה מתוחה, רזה גבוהה, עיניים כהות ובוחנות, שיער שחור ארוך אסוף, ז'ינס הדוקים וגופיה שחושפת זרועות שריריות. אני מפנה את הקשב לתחושה הלא נוחה שכבר מתעוררת בי.. מתח? לא בדיוק.. שיטת ההתמקדות למדה אותי לחכות והנה עולה בי המילה: חשד. ענת לא בוטחת בי. אצטרך להוכיח את עצמי כראויה לאמונה אני מבקשת שתספר על עצמה, אני מרגישה שלא נוח לה האם היא רואה את עצמה בלתי מובנת, שונה, מחוץ למשבצת? האם היא רואה בי מישהו שישפוט? שיבקר? ... נראה שיש חרדה כלשהי סביב השאלה הזאת " מי את?" אז אני שואלת לגבי השרירים (אם היא עוסקת בספורט) – כאן יותר קל- והאוירה מתחממת. כבר שנים שהיא רוקדת.. אני מבקשת שתרחיב קצת לגבי האימונים ההתמודדות "בעיקר מול עצמה", כלומר גם מול אחרים יש תחרותיות, אבל הקושי הוא מול עצמה: זה תחום שדורש משמעת עצמית, ריכוז, התמדה. היה משבר לפני כמה חודשים ביחסיה עם המורה, שאותו העריצה בהתחלה, אבל משהו קרה מאז התרחקה והפסיקה לרקוד – (האם זה קשור לכאב הגב? האם אז התחיל הכאב?) אני שואלת עוד לגבי הכאב, מבקשת ממנה לנסות להתחבר לתחושה סביב הכאב, מה מגיע עם הכאב, האם עולה מילה? דימוי? רגש? רעיון? זיכרון? כן.. היא נזכרת בחלום שחלמה השבוע, ובחלום היה זיכרון של בית ילדותה, היה משהו מפורק בחלום, הקירות לא הגיעו לתקרה, אולי בכלל לא נשאו את התקרה והיתה הרגשה שהקירות רופפים, חלשים, לא מצליחים לשאת את משקל הקומה שמעליהם.. ויש סכנה לדרוך על הרצפה בקומה למעלה, לא יציב.. היא מקשרת את היעדר התמיכה בחלום לכאב הגב ואומרת שבגלל חולשה של עמוד השדרה יש לה הרגשה שהראש לא נתמך... תמיד סבלה מהגב, העיסוק בספורט ומחול לא שינו את המצב.. אני חושבת על החיפוש הרוחני, האינטלקטואלי, הלימודים שתיארה, שלא מובילים לתחושה של הישג וסיפוק, על הקשר הרופף בין הראש לגוף, מה זה אומר לי שהראש אינו נתמך על ידי עמוד השדרה, ואיך זה קשור לכאב? אני חושבת על המשבר עם המורה – האם הוא היה מי שנתן לה גב? מבקשת שתרחיב על הכאב היא מספרת: "אני מרגישה כאילו הגב שלי שבור ממש, הכאב לא קשור למאמץ או לקור או כל דבר אחר, לא יכולה לומר מה קודם לכאב, זה לא צפוי, ובאמת נותן לי הרגשה שאני לא יודעת מה קורה בגוף שלי ואני לא יכולה לסמוך על הגב שלי שישתף פעולה כשאני צריכה, למשל בתחרות, אני לא בטוחה שלא יתחיל כאב שישתק אותי, כשהכאב עובר אני נשארת מותשת, הרגלים בקושי נושאות אותי .. חושבת - היא לא יכולה לסמוך על הגב שלה, הוא לא יחזיק.. (השאלה אם אחזיק או אקרוס מכוונת אותי לקבוצת תרופות מסויימת) אני מבקשת שתספר מה מאפיין אותה כבן אדם "יש לי מחשבה עצמאית, אני לא מקבלת אף רעיון מאף אחד עד שלא בוחנת את זה עבור עצמי, תמיד היתה לי בעיה עם סמכות, עם מורים מדריכים רופאים וכל מי שתופש את עצמו שיכול לומר לאחרים מה לעשות, אני מאמינה שכל אחד יודע עבור עצמו מה הכי טוב בשבילו, גם אנשים שאני אוהבת ומעריכה אם יגידו לי מה לעשות לא אקבל עד שאחשוב בעצמי (הצד המרדני, האלטרנטיבי, המתנגד לסמכות, המחשבה העצמאית – כל אלו מתורגמים לחומר מסויים, שיהיה אחד המרכיבים של החומר , אותו חומר בטבע שיהיה, אני מקווה, התרופה של ענת) מה לגבי עבודה? כסף? משפחה? גרה בדירה שכורה, לא יכולה לסבול שהוריה מנסים להתערב בחיים שלה ולכוון אותה .. היא סובלת ומתרחקת ככל האפשר מהקשר איתם אבל תלויה בהם כלכלית.. לגבי לימודים היא התחילה תואר לפני עשר שנים אבל לא ממוקדת, ולומדת הרבה דברים כך שלא רואה בהכרח את המטרה כהשגת תואר אלא כלימוד לשם לימוד, והיא באמת בעלת ידע עצום בכל התחומים שלמדה וגאה בכך.. היא גם לא מעוניינת כרגע לעבוד כי כל תהיה "לא לרמה" – כשתגמור את התואר תוכל לחפש משהו שמתאים לה, אבל בעצם היא לומדת לא לשם התואר בהכרח אלא כדי להעמיק ולהבין את העולם.., היא מספרת גם על ניתוק קשר עם המנחה שלה בעבודת הגמר, ניתוק שהיא לא מצליחה להתגבר עליו ולהמשיך הלאה עם אדם אחר.... ההורים תומכים כספית אבל לא נפשית ועל כך היא ממורמרת, הם לא מבינים אותה... גורמים לה להרגיש רע עם עצמה שלימודיה נמשכים כל כך הרבה זמן כך שהיא בעצם ניתקה את עצמה גם מהם, אבל בסך הכל היא לא מעוניינת להיכנס להסברים על חייה ובחירותיה, היא רק רוצה תרופה לכאב גב.... מהשיחה עם ענת למדתי שהקושי הוא "מול עצמה" ויש עניין של "משמעת עצמית".. אבל יש גם קושי מול מנחים מדריכים ומורים וכל סמכות שהיא וכל מי שמנסה לכוון ולהדריך, ובכלל שאינה מקיימת קשרים חברתיים או זוגיים.. איזה מן קשר אנחנו נצליח לקיים?ודה, לא מכובדת בעיניה, עלולה למוטט את ערך העצמי, ולכן היא נמנעת מעבודות פשוטות, שהיו מאפשרות עצמאות מסויימת, ובוחרת להיות תלויה במשפחה, בחירה שלא תורמת להערכתה את עצמה, או לתחושת יציבות. להיות בת 34 ולהיתמך בהורים זה מצב לא נוח, אבל בכל זאת, ענת בוחרת בתלות הזאת. תמיכת ההורים אינה נחוית אצל ענת כתמיכה, בחויה שלה הם למעשה אינם תומכים כי אינם מקבלים את בחירותיה ודרך חייה, ולכן יש כאן תמיכה שאינה תומכת במי שהיא, אינה תומכת בעניין האינטלקטואלי, במטרותיה להחכים. למעשה מי שאמור היה לתמוך, לשמש משענת ומסגרת אכזב בשלב מסויים, המאמן, המנחה, ובודאי ההורים הלא מבינים, והיא מוצאת את עצמה ללא מסגרת, ללא כיוון, כשהקשרים שלה מתפוגגים או בסכנת התפוגגות. והיא מרגישה לא מובנת, לא מוערכת, לא מצליחה.. ומה קורה עם הגב? איפה הגב לא תומך בראש (האם יהיה פשטני לחשוב שבהרגשתה הוריה (הגב) – אינם תומכים בראש (שאיפותיה להשכלה חוכמה וידע)? ומה אומר החלום – התקרה אינה נתמכת, הקומה השניה גבוהה מאד ואינה מחוברת למבנה שיכול לשאת אותה, איך להגשים את השאיפות הגבוהות? האם תרופה תוכל לשנות את המבנה כך שקירות יתחזקו והתקרה תיתמך ולא תרחף יותר מעל הקירות? האם אז יתרחש ריפוי וכאב הגב יעלם? איך לשקם את תחושת האמון והשיכות של ענת לעולם שהיא חיה בו ואת הקשר שלה לעצמה ולכוחותיה לאנשים סביבה?.. כרגע היא מנותקת מעצמה, ללא קשרים חברתים, ללא זוגיות, ללא מקצוע, ללא פרנסה, חיה ביקום מקביל, ולא יציב.. את ההבנה הזאת ניתן לתרגם לתרופה. הכלים בהומיאופתיה מאפשרים לכוון לתרופה אחת מתוך מאות התרופות שיכולות להניע כוחות ריפוי. כשכוח החיים יומרץ, טיפול יתחיל, ושינוי עמוק יתחולל. הטיפול הוא למעשה ריפוי הפגיעות (שמקורן פעמים רבות לא ידוע ובלתי ניתן לשחזור) שהביאו לשיתוק ומצב של אי התפתחות, חוסר התקדמות, חוסר פיתרון. התרופה נבחרה: תרכובת של פחמן (שקשור בקונפליקטים של ערך עצמאי, עצמאות ותלות) וגופרית (שקשורה ברצון לבסס ערך עצמי על ידע השכלה התעמקות פילוסופית ולפעמים על ידי בחירת נתיב אלטרנטיבי לזרם המרכזי). כמה ימים אחרי פגישתנו ענת לוקחת מנה מהתרופה. אני לא שומעת מענת תקופה ארוכה, אנחנו מדברות בטלפון מידי כמה שבועות. כאב הגב הוטב מאד. בשיחת טלפון כעבור חודש אנחנו קובעות להיפגש למעקב, כדי להחליט איך ממשיכים. במפגש מתברר לי שענת הפכה מעשית יותר, יצרה קשר עם מנחה אחר (שקודם לא העיזה להתקרב אליו) ונחושה יותר להתמקד בסיום עבודת הגמר. על הגב היא אמרה: "פחות נוקשה, פחות הרגשה צפופה, ויותר יציב". התקשרה למורה והוחלט שתנסה לחזור לרקוד הטיפול נמשך שלש שנים ובמהלכם החלפנו תרופה, ענת התחילה ללמד, ומצאה חבר.. כאבי הגב נעלמו |
