אפשר לטפל בהומאופתיה במחלות כמו ברונכיטיס, מחלות ריאות, שיעול כרוני, נזלת כרונית, מחלות אף אוזן גרון, דלקות אוזנים חוזרות דלקות גרון, מחלות חום, מחלות עיניים, אלרגיות, גידולים, זיהומים, הרעלות, דלקות פרקים, כאבי גב, בעיות נוירולוגיות (פרקינסון בשלבים מוקדמים), סחרחורת, פרכוסים, דימנציה, בעיות עיכול, מחלות מיעיים, עצירויות ושלשולים, קרוהן, מעי רגיז, מחלות כבד וכיס מרה, מחלות בדרכי השתן, בעיות הורמונליות, אנדוקרינולוגיות, חילוף חומרים, סכרת, תת פעילות של בלוטת התריס, הרטבה הזעה מוגברת, מחלות דם, מחלות אוטואימוניות, אלרגיוץ, מחלות עור, מחלות מין, הפרעות ומצוקות נפשיות מכל סוג, דיכאון, חרדה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, סכיזופרניה, חרדה חברתית, הפרעות שינה, פוביות,ניהול כעסים ובעיות התנהגות הפרעות קשב וריכוז ועוד. דוגמאות טיפול הומאופתי בחרדה ובחוסר ביטחון - דוגמא אם לבת 27 פנתה לטיפול עבור בתה וספר כך: נכנסתי להריון רק אחרי טיפולי הפריה, וזה היה הריון של תאומים. בחודש השביעי אושפזתי כי התחילה לידה, הרופא אמר "חיבים לנסות לעצור את הלידה כדי לשמור על חיי העוברים – אם יוולדו כל כך קטנים לא בטוח שיוכלו לשרוד". נבהלתי כל כך מהדברים האלה וגם כשלמעשה הלידה התנהלה כשורה והיתה פתיחה מלאה ולצירים חזקים, לא יכולתי ללדת והיה צורך לנתח. כיום, 27 שנה מאוחר יותר, אני עדיין יכולה לזהות את ההרגשה שאם אשחרר את הילדים ואתן להם חופש הם ימותו.. הבת הגיעה לטיפול- התלונה העיקרית שלה חוסר ביטחון בעבודה עצבנית מאד - חסרת שקט ובדיבור מהיר, החלפה מהירה של נושאים.. עיקר הסיפור הוא סביב הרגשה שהיא לא עושה נכון את עבודתה, מאד מפחדת לעשות שגיאות ולקבל ביקורת. היא עובדת כיועצת בתחנה לבריאות הנפש ויודעת שהיא יכולה לעשות את העבודה, אבל זה לא משנה את העובדה, שהיא חוששת שמישהו יזהה שהיא לא מספיק בעלת כישורים ויכולת. היא משקיעה את כל זמנה החופשי בקריאה, כדי למנוע מצב בו היא תיתפש לא מעודכנת וחסרת מידע.בגלל הקריאה המרובה והניסיון להימנע משגיאות, היא תקועה בשלב התיאורטי, חוזרת ועוברת על כל מקרה מנתחת שוב ושוב וגם את עצמה.. לא מצליחה להפנים ממה שקוראת ולהיעזר בידע בגלל החרדה, ובגלל ההתלבטויות התיאורטיות האינסופיות, לא מצליחה לשרטט לעצמה תוכנית עבודה עם פצינט, ומישהו תמיד צריך לכוון אותה איך להתחיל. אחרי שמישהו עשה את זה, וכיוון אותה, היא תדע איך להמשיך, אבל העובדה שלא יכלה לבד הופך אותה בעיני עצמה לתלותית, והיא בטוחה שהחולשה הזאת חשופה לעיני כולם.. תחושת אי הכשירות לוותה אותה בכל משרה, ולא נעלמה גם אם היתה ותיקה בעבודה. כל יום מורגש כאילו היה היום הראשון בעבודה ותמיד מרגישה שחיבת להוכיח את עצמה, עובדת קשה יותר מעמיתיה ומוותרת על ארוחות ושיחות, כדי לקרוא ולהתכונן. למרות כל ההשקעה חוסר הביטחון נשאר. החרדה לגבי יכולת הביצוע התחילה כשהתחילה ללמוד באוניברסיטה והתגברה כשהתחילה לעבוד. היא רואה את כל זה כתחושת נחיתות עמוקה עם פחד מאי כשירות. הפחד הגדול הוא שעמיתיה יזהו חוסר ביטחון ואי כשירות, וכתגובה לפחד הזה הפכה פרפקציוניסטית, שום דבר לא מניח את דעתה, והיא ממשיכה לחשוב על כל פצינט הרבה אחרי שעות העבודה. כל המאבק הפנימי הזה יוצר אומללות ונרגזות פנימית, שבאה לידי ביטוי בהתפרצויות על החבר שלה, שכל רעש קטן שמיצר מוציא אותה מדעתה. יש לה רשימה של דברים לבצע, הרשימה מתארכת וכל דבר לוקח המון זמן, כי היא דורשת מעצמה לבצע באופן מושלם, היא מגיעה למצב שהולכת לאיבוד בפרטים ושום דבר כבר לא מתבצע. "לא יודעת איפה להתחיל ואיך לארגן סדר עדיפויות". היא מתיעצת עם אחרים אבל גם זה מרגיז אותה כי היא מרגישה שנכון שתסתדר לבד. היא כבר שנים במערכת יחסים יציבה, ושם לא סובלת מחוסר ביטחון בשום צורה. חוסר הביטחון כולו ממוקד בתחום העבודה. בגלל החרדה שמלווה אותה כבר שנים היתה בטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוג אבחן הפרעת קשב והמליץ על ריטלין אבל היא סירבה. קבלה תרופה הומאופתית פגישת מעקב ראשונה – אחרי חודשיים וחציהרבה יותר נינוחה. עזבה את התחנה, ועכשיו עובדת במקום בו יש לה יותר פרטיות ואין כל כך הרבה אחרים שמסתכלים מה היא עושה. הראיון לקבלת העבודה החדשה התנהל מאד טוב, וללא מתחים מיותרים. היא אמרה: "יכולתי להציג את עצמי כפי שאני וללא מסיכות". וקבלה את העבודה.ביחסים האישים החליטה להתקדם ונקבע מועד לחתונה (אחרי שנים של חוסר החלטה), רוצה גם לקנות דירה כי נמאס לה לגור בשכירות. יש מחשבות על ילדים. משפחתה שמה לב לשינוי הגדל שחל בה.כעבור שלושה חודשים הרגישה ששוב עולה בה רגישות מופרזת לביקורת בעבודה החדשה, ואז חזרה על המינון הקודם ודברים חזרו למסלול. טיפול הומאופתי בדיכאון וחרדה וחוסר ביטחון- דוגמא 2 אדם בן 42, איש עסקים, מדוכא כבר מספר שנים, לאחרונה בגלל אהבה נכזבת שהביאה לתחושות קשות של מתח, כעס ויאוש. יחסיו עם אחרים די שטחיים, ומאז שנפרד מאישה שעדיין מאוהב בה הוא מרגיש שהוא מתפרק. הוא מאד שאפתן בעסקיו ומרגיש ש"יש לו את זה" אבל עד עכשיו לא נחל הצלחות גדולות והוא מאד מתוסכל ופוחד שחייו יהפכו לכישלון. הוא ממהר, חסר מנוחה, ביקורתי אבל שונא ביקורת כשמכוונת כלפיו, רגיש לרעש, חושב על התאבדות - על קפיצה מקומה גבוהה. הוא לא מדבר על החרדה עם אף אחד, אבל יש לו חשש מתמיד שליבו לא יעמוד במעמסה והוא ימות ממחלת לב או דום לב. בלילות הוא מרגיש דפיקת לב חזקת וחרדה רבה, ואיזה מועקה בלב. קשה לו לישון והוא שוכב שעות ער וחושב בלילה והחרדה רק מתגברת. מאז שהיה ילד נלחם לקבל אישור והערכה מאביו ללא הצלחה. הוא מדבר מהר ולא באמת מחכה לתשובה. מרגיש טוב יותר כשמקשיב למוזיקה ובשמש סובל מכאבי בטן, בעיקר בערב שונא בשר רופא המשפחה רשם לו פרוזאק, הוא לא לקח, חבר שחשש למצבו המליץ על פסיכותירפיה, והפסיכולוג ,כעבור חודשיים של טיפול, המליץ שייקח פרוזאק. הוא לא רצה לקחת פרוזאק ואז פנה להומאופתיה. התרופה ההומאופתית שניתנה לו על סמך הדברים האלה השפיעה כבר בשבוע הראשון שאז הרגיש כאילו "ענן כבד שהקיף אותו הלך והתבהר".. ואחרי עוד כמה חודשים הרגיש מחודש ומלא תקווה, ללא סימנים לדיכאון או יאוש, וללא כאבי בטן . מרגיש הרבה יותר כשיר להתמודד עם "מפלות" ואתגרים בעסקים.
מכינים תרופה הומאופתית מחומרים המצויים בטבע. התרופות ההומאופתיות (מקורן טבעי - צמחים, מינרלים) לא ממכרות, ולא יוצרות תופעות לוואי.משחררות כוחות פנימיים לטיפול בסימפטומים השונים. תרופה הומאופתית משפיעה על המערכות הנפשיות והגופניות. התרופה אינה רעילה והיא כשרה. למרות שטכנית אין בתרופה חומר - משהו מהחומר המקורי כן השאיר חותם. השפעה של כל תרופה שונה, בהתאם לחומר המקורי אותו דיללו. התרופה מותאמת למטופל אחרי שיחה בה מבינים מה הבעיות אופני התבטאותם. יש כיום כ3000 תרופות הומאופתיות ובשיחה ההכרות ההומאופת מקבל את הידע הדרוש לשם התאמת התרופה שתתחיל את תהליך ריפוי. התרופה נבחרת על סמך תשאול ושיחה גלויה ככל האפשר לגבי הסימפטומים והאפיונים שלהם מה מאפיין את הפונה. התמונה שמתקבלת בשיחה ובתשאול היא הבסיס לבחירת התרופה ההומאופתית שמפעילה תהליך ריפוי, גם במצבים כרונים שבהם היציאה מקו הבריאות קרתה לפני זמן רב , וגם במצבים חדשים יחסים כמו דלקות או משברים נפשיים. הטיפול מתחיל במפגש של שעתיים בו מנסים להבין את הסבל, הומאופתיה - סבל דומה, ריפוי בתרופה שיכולה ליצור סבל דומה אצל נסיין אבל תירפא את המטופל. .בפגישה הראשונה הזאת יש ניסיון להבין את התנאים שיצרו את הסימפטום את אופן התבטאותו, מי האדם שסובל למה הוא רגיש ומה מאפיין אותו. יצירת תמונה מדוייקת ככל האפשר של האדם והסימפטומים הנפשיים או הגופנים, תכוון לתרופה הומאופתית מתאימה.כשהתרופה ההומאופתית נלקחת - תוך שעות או ימים אפשר להרגיש שמשהו שונה קורה, במקום של לחץ נכנסת רגיעה ובמקום של פחד - ביטחון במקום של בלבול - סדר במקום של כאב וחוסר איזון נכנס איזון וסדר. סימפטומים נחלשים ומופיעים במרווחי זמן הרבה יותר גדולים. התהליך לאורך תקופה השיפור מתוחזק בלקיחות נוספות של התרופה המתאימה, ועד השגת הבריאות. האם אפשר לרפא מחלה פיזית בלי להבין גם מה קורה גם בצד הנפשי לא מעט מקרי ריפוי הראו שהבנת הקושי הנפשי המתקיים ברקע למחלה, הוא מפתח לריפוי החולה. למשל מטופל שחלה בטרשת נפוצה: בשיחה איתו הלך והתברר שיש לו קושי עצון בזוגיות, הוא משתדל תמיד לרצות את בת זוגו אבל סופג עלבונות. להוא מרגיש שהיא מבטלת אותו ולא מכבדת את דיעותיו. הוא נפגע פגע שוב ושוב, מרגיש לכוד וחסר אונים, ואיך לשפר את הקשר הוא לא יודע. הצמח שממנו הופקה התרופה ההומאופתית שניתנה לו (דורבנית) הביא לריפוי מצבו הפיזי במקביל ליכולת טובה יותר למסד בתוך הקשר גבולות חדשים וכללי התהגות שמראים כבוד והתחשבות בו. הרופא גלן מהמאה השניה לספירה, התיחס להשפעת מצוקה נפשית על הבריאות: הוא כתב שנשים בעלות אופי דכאוני סיכוייהן לחלות בסרטן עולה בהרבה על זה של נשים עליזותב1846 כתב ד"ר ולטר היל את הדברים הבאים: ""אומללות נפשית, התהפכות פתאומית של המזל, ומצב רוח קודר באופן תמידי .. אלה הם גורמי המחלה החזקים ביותר.. הטלת ספק בכך נראית כמו מלחמה בשכל הישר"".. מחקר סטטיטסטי ראשון נערך ב1893 בידי ד"ר סנו ועל סמך המחקר שבדק לחצים נפשיים בשנה שקדמה להופעת סרטן אצל מאתים וחמישים חולות בסרטן השד הוא הגיע למסקנה הבאה: לחצים נפשיים מביאים להתפתחות סימפטומים גופנים. פחות ברור שטיפול לא נכון במחלה הפיזית תביא לסימפטומים מנטלים ורגשיים, ואף לסימפטומים גופנים חמורים יותר הדחקה היא העלמת הסימפטומים בלי טיפול בגורמים העמוקים להופעתם. טיפול מכוון רק לביטול הסימפטום והעלמת המחלה הפיזית, טיפול שלא נוגע בגורמים העמוקים למחלה, טיפול כזה יביא ליצירת סימפטומים קשים יותר בהמשך, ואף עלול להביא להפרעה נפשית. למשל: הדחקת מצב של דלקות אוזנים חוזרות באמצעות אנטיביוטיקה יכולה להתבטא בסופו של דבר בהפרעת קשב. טיפול בדלקת בגיד באמצעות תרופה אנטי-דלקתית יכולה להביא להטבה בכאב ובמקביל להתפתחות תחושות דכדוך או חרדה. קשרים אלו בדרך כלל אינם מובנים ואינם מוכרים. והכיוון ההפוך - המוכר יותר: לחצים רגשיים שלא מטופלים לאורך זמן ישפיעו בסופו של דבר על הגוף. בתחילה עשויה להיגרם פגיעה באברים פחות חיוניים, לא מוח ולב יפגעו אלא אוזן ועור. הסימפטומים הפיזים יהיו דרך להגיב על לחצים ולמעשה להשתחרר מהם, תוך כדי התמרתם למחלה פיזית. אברים פחות חיונים יפגעו כדי לשמור על תפקודים של אברים חיונים יותר. אפשר להבין גם תוצאות לוואי נפשיות של תרופות מסויימות (כמו דיכאון אחרי שימוש בקורטיקוסטרואידים או אנטיביוטיקה) כתוצאה של פעולת ההדחקה של התרופות, כלומר הטיפול הקונוונציונלי לא מאפשר לגוף לקיים את הסימפטום הפיזי שתפקידו היה להקל על המערכת הרגשית, וכך כתוצאה מה"טיפול" בסימפטום הפיזי החריף המצב הרגשי - הדיכאון. הדחקה היא מה שאנחנו עושים בעזרת תרופות קונוונציונליות, ש"תוקפות" את הסימפטום ברמה פיזיולוגית. (תרופות הרגעה, שינה, תרופות אנטי דיכאוניות אנטי דלקתיות וכו), אבל לא נוגעות בסיבות. עדיף, אם אפשר, להשתמש בתרופה הומאופטית שמחזקת וממקדת את יכולת ההתמודדות של האדם עם הלחצים המופעלים עליו, ולא להדחיק את הסימפטום שהגוף בחר ליצר, כדי להקל על המצב הרגשי, במחיר יצירת בעיות חדשות. טיפול נפשי או גופני הוא למעשה טיפול במערכת מורכבת יותר מכפי שנראה ומעבר לנושא המוכר יותר של תופעות לוואי, טיפול בחלק אחד, בין אם זה הפיזי או הרגשי יביא לתוצאות והשפעות על חלקים אחרים. כל זה לא נלקח בחשבון על ידי הרפואה הקונוונציונליות וכשמתפתחים סימפטומים חדשים בעקבות טיפול ממוקד סימפטום, רופא לא ישאל מה קרה קודם, אלא יטפל במצב החדש בתרופות חדשות שאלו ידחיקו את המצב החדש ויצרו בעיות חדשות. אחרי הדחקות רבות כבר אין דרך לחזור אחורה ולהתיר את הפלונטר והטיפול יהיה תמיד בתוצאות העגומות של ההדחקה כלומר טיפול בסימפטומים חדשים שהרפואה עצמה יצרה, וכך המרחק מריפוי ילך ויגדל.
חיזוק יכולת ההתגוננות של הגוף היא המניעה הטובה ביותר. לחצים רגשיים מביאים לירידה ביעילות מערכת החיסון בהגנה על גופנו. לחץ נפשי מפר איזון הורמונלי, דבר שיכול להביא ליצירת תאים בלתי תקינים, את זה קשה יותר לתקן כשמערכת החיסון מוחלשת, למשל אחרי משבר רגשי, או מאמץ מוגבר או כל עומס אחר. תרופה הומיאפתית (קלאסית) מחזקת את יכולת ההגנה של הגוף אחרי משברים נפשיים וכך מונעת מחלות. הטיפול עוזר להבריא ממחלות קיימות על ידי המרצת כוחות הריפוי הקיימים, וזה נעשה בעדינות ובדרך טבעית גם אם נהיה חשופים להתעללות, קור,רטיבות, עישון מופרז,אלכוהול בכמות מוגזמת, חיידקים, קרינה, תזונה גרועה וכו לא נחלה, במידה ומערכת החיסון שלנו חזקה ומאפשרת להתמודד עם הלחצים. ריפוי עצמי מתרחש בכל עת, הגוף יודע להחזיר את עצמו לאיזון אחרי פגיעה, איום ולחץ, לא משנה אם לחץ ומתקפה הם ברובד נפשי או בפיזי. מחלות מתפתחות כשיכולת ההגנה הטבעית נחלשת. בספר "הגוף הוא גיבור" של ד"ר רונלד גלזר מתואר מקרה בו אדם שהושתלה אצלו כיליה קיבל תרופות המחלישות את מערכת החיסון למנוע דחייה של האיבר המושתל. מיד אחרי ההשתלה הכיליה המושתלת התחילה לגדול, באופן לא טבעי ולא צפוי. ביום השני אחרי ההשתלה כבר היה גידול בכיליה השניה. הביופסיה הראתה המוני תאים ממאירים הגדלים במהירות ומתרבים בחלקי גוף אחרים. מסתבר שבכיליה המושתלת היו תאים סרטנים שהתרבו במהירות ללא התנגדות מערכת החיסון. מערכת החיסון של התורם מנעה כנראה יצירת גידול בגופו, והחלשת מערכת החיסון אצל מי שנתרם אפשרה את התרבות התאים הסרטנים. לא היתה ברירה והופסקו התרופות המדכאות את מערכת החיסון, ודי מהר החלו הגידולים שהגיעו כבר לריאה להיעלם. גם הכיליה התחילה לקטון. באותו הזמן הגוף התחיל לדחות את הכיליה המושתלת והיא הוצאה מהגוף. החולה חזר לדיאליזה. אבל הבריא מהסרטן. הסרטן הושמד במהירות כשמערכת החיסון שבה לתפקד ביעילות הרגילה. מהמקרה הזה ניתן להבין שהריפוי המהיר היעיל והנכון הוא על ידי מערכת החיסון המשוכללת שקיימת בגופנו. אם חלינו – פירושו של דבר שמערכת ההגנה שלנו לא תפקדה ביעילות והשאלה החשובה והבוערת ביותר היא – מה מונע ממערכת החסון שלנו לפעול ביעילות? התשובה ניתנה כבר מזמן. בשנות העשרים של המאה הקודמת נעשו מחקרים באוניברסיטת פראג שחשפו את התהליך בו נוצרת פגיעות למחלה בעקבות תגובה ללחץ. לחצים נפשיים מדכאים את מערכת החיסון ומונעים הגנה טבעית. בטקסט קלאסי מהמאה ה19 "פתולוגיה רפואית" כתב סיר ז'ימס פיז'יט כיצד הוא רואה קשר בין דיכאון וסרטן: המקרים בהם הופעת הסרטן והתגברותו הם תופעת לוואי מידית לחרדה עמוקה, תקווה שלא התגשמה ולאכזבה –שכיחים כל כך, שקשה לנו להטיל ספק שדיכאון נפשי מהווה תוספת נכבדה להשפעות אחרות המעודדות התפתחות סרטן בין הלחצים הקשים המדרדרים את יכולת ההגנה של הגוף: במקם הראשון אובדן (מוות) בן זוג, גירושין ופירוד, מות קרוב משפחה, פציעה, מאסר, נישואין, פיטורין, פרישה הריון, הרחבת משפחה, שינוי מקום עבודה, חובות, עזיבת בת את הבית, סכסוכים במשפחה, או במקום העבודה, שינויים בדיור, התחלת לימודים, מניעת שינה ועוד יש לחצים כרונים שקשורים באורח החיים שאנחנו מקיימים במערב, בתוך הלחץ הזה נפגעים מנגנונים האחראים להקטנת חוסר איזון הורמונלי. אצל אנשים שחוו שכול נמצאה ירידה משמעותית במספר הלימפוציטים (כדוריות דם לבנות-כלומר "חיילי" מערכת החיסון). אם מערכת החיסון היא ההגנה שלנו כנגד מחלות בכלל וסרטן בפרט, לחץ נפשי המביא לירידת יעילות מערכת החיסון – יביא למחלות. ההומיאופתיה הקלאסית היא דרך קלה זולה ויעילה לחיזוק מערכת החיסון ומניעת מחלות. התרופות העשויות מחומרים טבעיים בשיטה מיוחדת של מיהול וניעור ממריצות את מערכת החיסון , הטיפול מונע מחלות ומאפשר לחזור לאיזון שהופר בגלל לחצים ומתחים טיפול באלרגיה אם אתם סובלים מאלרגיות לא בטוח שחילופי עונות הם תקופה טובה בשבילכם.. אתם מצפים לסבול מעיניים אדומות, נפוחות ומגרדות ומאף דולף? ומה עם התעטשויות הבוקר?.. לסבול מאלרגיה זה לחיות בחשש מתמיד, לעמוד על המשמר. עור שמתנפח? שיעול אסטמתי? קדחת השחת? אלרגיה לכלבים או חתולים? או אלרגיה שיכולה להתפתח במהירות למצב מסכן חיים בעקבות חשיפה למאכלים מסוימים? כמובן שהבעיה אינה האגוזים, או גרגר האבק, הפרי, התרופה או החתלתול, הבעיה היא במערכת חיסון שרואה צל הרים כהרים. הומאופתיה יכולה לחזק את המערכת החיסונית כך שלא תגיב בצורה קיצונית לגירוי בלתי מזיק כמו תות או בוטן ולשחרר ממגבלות מחסומים ואמצעי זהירות שכרגע מחויבי המציאות. האלרגיה אומרת לך: אל תיכנס, אל תבקר, אל תתקרב, תיזהר, אל תאכל אל תשחק, העולם מסוכן. תרופות אנטיהיסטמיניות לא ישנו את מצב הרגישות הגבוהה מידי והנטיה ליצור מוגזם של היסטמינים, אלא יפעלו ברובד גופני מצומצם לצמצום התגובה האלרגית. הגוף למעשה נוטה ליצר את ההיסטמינים באותה המידה, גם אחרי ה"טיפול", אבל נחסם באמצעות התרופה האנטיהיסטמינית. ההומאופתיה מנסה לשנות את המצב מיסודו , לגרום לגוף "להתרגש" פחות מאלרגן, וליצר פחות היסטמינים. ברגע שזה קורה הבעיה נפתרה ואין צורך בתרופות. מאמר שפורסם בעיתון לנסט Lancet (12-10-94) מאתר מחקר שנעשה לפי כל הכללים (לעריכת מחקרים בתרופות) וניסה לראות אם יש עדיפות לטיפול ההומאופתי בחולי אסטמה על פני קבוצת הפלסבו. מחקר זה הוכיח ללא כל ספק שהשיפור בקרב מטופלי ההומאופתיה היה גבוה בהרבה מהשיפור בקבוצת הפלסבו. אוזנים (מאמר מפורט בהמשך) טיפול הומאופתי מפעיל את מערכת החיסון להתמודד ביעילות רבה יותר. דלקות חוזרות שלא עוברות מעצמן, שיעול כרוני, נזלת עקשנית וכו - כל המצבים האלה יפתרו עם טיפול הומאופתי.
