מתוך מאמר שפרסמתי בהארץ על חשיבות הגוף בטיפול בטראומה ד"ר באסל ון דר קולק, חוקר מאוניברסיטת הרווארד הוא אחד החוקרים המוערכים בתחום חקר ה-PTSD. הוא היה מהראשונים ששאלו איך זה ששנים אחרי המלחמה נפגעי קרב עדיין חיים את זוועותיה. אחרי שטיפל שנים בנפגעי טראומה בכל גיל ומין, הגיע למסקנה שלא הצליח לעזור למטופליו כשהשתמש בשיטות המעודדות דיבור במטרה להשיג אינטגרציה ועיבוד של האירועים הטראומטים. הוא, בדומה למטפלים ממוקדי הגוף, נוכח שהדיבור והשחזור מחמירים את מצב המטופלים. הוא שם לב שכשהמטופלים הופכים נסערים מתוך ההיזכרות באירוע טראומטי, הם מתקשים להמשיך לדבר. הוא חקר מה קורה במוח בזמן הדיבור על מאורעות טראומטים. בשנת 1989 פגע ההוריקן הוגו בפורטו ריקו וזרע הרס עצום. אנשים שבתיהם נהרסו התחילו מיד בתיקון הנזקים. זאת היתה פעילות שנועדה להשבת תחושת הביטחון אחרי האסון. מתוך ההכרח לחכות להגעת המסמכים הדרושים לקבלת פיצויים על הנזק, נאסר עליהם להמשיך בפינוי ההריסות. אנשים אלו שפעילותם נעצרה, החלו להשתכר,לחפש תגרות ולפעול באלימות, ופיתחו סימפטומים הדומים ל-PTSD. אירוע זה סייע לון דר קולק לזהות את מרכיב חוסר האונים כהכרחי להתפתחות ה-PTSD. הוא גם הבין שפעולה הכרחית לפורקן אנרגיה לאחר מצב מסכן חיים, ופעולה ממוקדת כתגובה למצב, תמנע PTSD. המוח הוא איבר הבנוי לפעולה, ואם פעולה לא מתאפשרת המערכת מתחילה לפעול באופן כאוטי. פעולה כנגד תחושת חוסר אונים תהיה מפתח לריפוי. הוא נוכח שדיבור עם מטפל, גם אם הקשר איתו תומך וחיובי, לא ישפיע על השינויים הפיזיולוגים שקרו מתוך חשיפה לאירועים טראומטים. מילים לא יכולות לתקן את תחושת הפירוק ואובדן הלכידות בחווית הקיום שהם במהות ה-PTSD. החיבור עם המטפל מסיט את המטופל מעצמו. טיפול טוב יחבר אותו לתחושות הפנימיות שלו, יעודד לגלות ולבטוח בתגובות פנימיות שלו, בתחושות הגוף. כנוירוביולוג, ון דר קולק הסביר את הטראומה כאוסף תחושות הקשורות לחלקים הלא ורבלים ולא מודעים של המוח (אמיגדלה, טלמוס, היפוקמפוס וגזע המוח), אזורים שלא מקושרים לאזורי החשיבה, ההמשגה, והניתוח של קליפת המוח. מאמרו משנת 1994, The Body Keeps the Score, משך את תשומת ליבו של נוירוביולוג בשם סקוט ראוך שהציע לו למפות דרך הדמיית MRI את מוחם של מטופלים הנזכרים באירועים טראומטים. במחקר נמצא שכשאותם מטופלים נזכרים במאורע טראומטי קליפת המוח בצד השמאלי (ובעיקר מרכז ברוקה הקשור ביכולת מילולית) הופך ללא פעיל, ואיזורים בצד ימין, המחוברים למצבים רגשיים, הופכים פעילים, בעיקר באמיגדלה. נתון זה מסביר מדוע בשחזור הטראומה יש קושי בדיבור וחשיבה, ומדוע תקשורת מילולית אינה יעילה כדרך לטיפול ב-PTSD. הטראומה יוצרת חותם בחלקי המוח עמוקים שלא נגישים לקליפת המוח. מסקנתו שיש לטפל ב-PTSD דרך הגוף ותחושותיו נתנו רוח גבית למטפלים הסנסורימוטורים, שלא זכו עד אז להכרה ממסדית. המרצת יכולת הריפוי של הגוף –הומאופתיה קלאסית סמואל הינמאן (1755- 1843) היה רופא גרמני שדחה את שיטות הרפואה המקובלות בזמנו ופיתח את ההואופתיה הקלאסית, שיטת רפואה המתבססת על מתן תרופות מחומרים טבעיים מדוללים. ההומאופתיה הקלאסית היא שיטת ריפוי הוליסטית, שמאמינה שתחלואי הנפש יכולים להיות תוצאה של טיפול לא נכון במחלות. הגיעה לטיפוליאישה צעירה, שסבלה מ-PTSD בעקבות חשיפה לאירוע טירור ונפילת טילים על ביתה. קשה לה להירדם, כל רעש מקפיץ אותה. והיא משתטחת על הרצפה כששומעת רעמים. מסתגרת בביתה, ויוצאת רק אם בני משפחה מצטרפים אליה. היא חוששת שמישהו מקרוביה ימות. עצבנית,מחזיקה סכין, מוכנה לתקוף. תחושתה: לבד, חשופה לסכנה, שום דבר לא יכול להגן עליה. (לעיתים לתחושה כזאת יש שורשים עמוקים יותר, ואירוע הטירור, במקרה הזה הציף גם טראומה מהעבר). האבחנה הפסיכולוגית תהיה PTSD, והאבחנה ההומאופתית, במקרה הזה בלבד, תהיה תמונה המתאימה לתמונת התרופה דטורה ממשפחת הסולניים. הצמח הזה מיצג תמונה קלינית: פחד מתוקפנות, אימה, הכרח להתמודד לבד מול משהו הרסני וחזק ממך. התרופה מדטורה מתאימה למי שמרגיש לא מוגן, חשוף לסכנה, יודע שאין לאן לברוח ושאי אפשר להסתתר, כמו ילד שנשאר לבדו, מפוחד בחושך, הוא מאויים, מייחל להצלה. לא יודע מאין תיפתח הרעה ומאיפה תגיע הצלה. אותה אישה קבלה תרופה מצמח הדטורה. בעקבות הלקיחה מצבה השתנה, הצליחה להירדם, הדריכות פחתה, תחושת האיום התפוגגה, חזרה ולהתרכז בצרכי המשפחה. הטיפול החזיר את האישה לאיזון, הנפש נרגעה, וחלה הטבה גם בערכים "גופניים" כגון הזעה, לחץ דם ורמת הסוכר בדם. הומאופתיה קלאסית היא דרך ריפוי נוספת המתבססת על הסיפור שהגוף מספר על סבלה של הנפש, עוד דרך לגייס מנגנונים פיזיולוגים לטיפול בנפש שאבדה איזון.
אל הפרעת חרדה ניתן להתייחס כאל סימפטום המתפתח כתוצאה מלחצים שהיו בעבר, אתגרים שלא נענו בהצלחה. חרדה מתגברת כשעולה הפחד מאירועים עתידיים הדומים למצבים בעבר שלא היה אפשרי להתמודד איתם בצורה מוצלחת. תתפתח הימנעות ממצב שיש בהם מרכיבים דומים למצב המקורי שנחווה ככישלון, ועל זה יתפתח חוסר ביטחון כללי לגבי ההתנהלות בחיים ואיך לפגוש מצבים מאתגרים. אפשר להימנע להתחיל מסלול לימודים אחרי שכישלון נחווה במסלול לימודים בעבר, נמנעים לנקוט יוזמה להכיר בחורה שנראית מושכת, או לנסוע לטיול למקום מעניין וכ וכו וכך החרדה הופכת להיות מעגל שמזין את עצמו, והסיבות הראשוניות נשכחו מזמן. החיים מצטמצמים ומטרות נזנחות… חרדה מתעוררת במצבים בהם לאדם אין שליטה והוא לא יודע למה לצפות, כשמתכונן למפגש חשוב, כשמוטל עליו להיבחן, להופיע או להרצות לראשונה בפני קהל.. לחץ מסוים לפני אירוע כזה הוא נורמלי ואף חיובי, כי גורם לו להתכונן ולהצליח. לחץ מועט מידי או חרדה גדולה מידי יסכנו את ההצלחה.. אבל אם ברחת מהסיטואציה, נמנעת מההתמודדות, או קיבלת תגובות שגרמו לך להרגיש מושפל, דחוי לא מובן, החרדה תתגבר בכל פעם שתיתקל בסיטואציה דומה, במה שיכול להזכיר את האירוע המקורי, גם אם האירוע עצמו הודחק ונעלם מהתודעה. החרדה הפכה להפרעת חרדה, סימפטום שמפריע לחיות את החיים במלואם. מנגנונים של ביקורת תחרות והשוואות מביאים אנשים צעירים להרגיש בלתי כשירים מול משימות החיים. כל אלו ועוד (טראומות מתמשכות, גבולות שנפרצו, התעללויות בילדות ועוד, עשויים להיות ברקע לתחושות החרדה). הפונים ידווחו על תחושה לא מוגדרת של חשש ובהלה מפני מה שמביא העתיד, מפני הצורך לתפקד, על חשש מציף ומקשה על תפקוד תחת עומס ולחץ, בפיתרון בעיות חיים רגילות, ולא מעט פעמים מלווה החרדה בדיכאון וסימפטומים שונים כמו OCD ופוביות .האמורים למנוע הצפה מצבים שדורשים הסתגלות כמו גירושין, איבוד עבודה הגירה, משרה חדשה, חברה חדשה אובד כספי, או מסיבות שונות היחלשות היכולת לשלוט על דחפים –קנאה תוקפנות מיניות נזקקות כעס צער אבל, זכרונות מודחקים של התעללות מהעבר, אבל שלא ניתן לא מקום, צער שלא התאפשר לחוש על הפלה טבעית או מלאכותית, צער על תינוק שאבד, הורה שנעדר, אלימות, הפחדה, התעללות מינית סבל שהודחק אך היתה שם כל השנים כאירוע שלא באמת עובד ורק "נשכח" ולמעשה התקיים שם במחשכי התודעה, כולא רגשות קשים שיהפכו לחרדה, כל מה שאנחנו מחזיקים לפעמים במחסן סגור כדי לתפקד, כל אלו עשויים ודורשים התיחסות. ההומאופתיה היא הכוונת כוחות הריפוי לאותם פגיעות בשורש ההפרעה ההומאופתיה היא רפואה המתבססת על תרופות שמכינים באופן ייחודי מצמחים וחומרים טבעיים. הכנה על ידי מהילה וניעור. התרופות מניעות תהליכי ריפוי בעומק רב. ניתן להרגיש את התהליך בחלומות ובשינוי בצורת וההתייחסות ובהיעלמות הסימפטומים. הדיאלוג עם המטפל לאורך התהליך, ההתמקדות, ההתבוננות המשותפת מעמיקים ומזרזים את התהליך. בשיחת לומדת מה מאפיין את הסימפטום (כל טריגר ותחושה, תנאים ונסיבות. התמונה שנוצרת בשיחה היא הבסיס לסחירת הרמדי. הרמדי מתחיל תהליך איזון וריפוי למשך חודשיים בערך ואז כדאי להיפגש ולהחליט על הצעד הבא כדי להמשיך את הטיפול, להעמיד ולבסס אותו.למה כדאי לבחור בטיפול הומאופתי ולא בציפרלקס? התרופות ההומיאופתיות עובדות מהר וביעילות, הן זולות, מרפאות ולא מדחיקות, לא מתמכרים אליהן ואין להן תופעות לוואי. טיפול הומאופתי בחרדה ובדיכאון יתבסס על ההבנה של התמונה האינדיבידואלית של הפונה לטיפול, מה מייחד אותו ומה אופייני לו. אין דיכאון אחד דומה למישנהו כי כל אדם סובל מחרדה באופן שונה, גם הפיתרון ההומאופתי לכל אחד יהיה אחר.
תופעת החלימה עיניינה וסקרנה תמיד והרבה פירושים ניתנו תמיד לחלומות, יש חלומות נבואיים חלומות מסקרנים, יש סיוטים וביעותים, מרדפים וחלומת תעופה, יש חלומות מתווי כיוון ויש חלומות מרפאים, יש מצחיקים, ויש שנחוים כמשל וכסמל, ויש שמוערכים כסתם שטויות, ששורש המילה לחלום הוא אותו שורש של להחלים, ונראה שהחלומות באיזה אופן עוזרים לארגן תכנים שונים שנוגעים בחיינו ובהתנהלותנו בעולם בדרך מסתורית ומדויקת. היתה אמונה שבזמן השינה הנפש עוזבת את הגוף ומשוטטת בעולמות אחרים, וחוזרת משם עם ידע שלא ניתן להגיע אליו בתודעה הערה הרגילה, גם אם אמונה כזאת פחות רווחת, כיום יש הכרה בכך , שהחלום מוביל לעולמות אחרים, שחסומים בפני התודעה הרגילה. לחלומות יש ערך עצום לגילוי מצבו האמיתי של המטופל. הראיון ההומאופתי הראשוני אורך שעתיים, ובמשך השעתיים האלה מתרחש תהליך שלפעמים ייקח כמה חודשים בטיפול הפסיכולוגי: להכיר לבטוח לתת אמון, להוריד הגנות ומסיכות.לעיתים החלומות מהווים קיצור דרך אל עולם הפנימי וקונפליקטים לא מודעים. מאחר ותשומת לב רבה הוקדשה במחקר ההומאופתי העוקב אחרי השפעת התרופות, לקשר בין ההבראה מתרופה מסויימת ובין נושאי החלומות של מי שמבריא באמצעותה, גילוי נושאים בחלום יכול להיות כלי אבחוני רב ערך. ההומאופאת יכול להשתמש במידע על החלומות. יש קשר בין תרופות מסויימות ובין נושאים שבחלומות, למשל חלום הוא על פעוט שוחה בבריכה יכול להעלות אפשרות של תרופה מנתרן גופרתי ושיטפון על תרופה שקשורה במגנזיום. העלאת נושאים עמוקים יותר באמצעות חשיפתם בחלום, יאפשרו להומאופאת גישה למה שנחשב "מחוץ לתחום" עד אותו הרגע, וזה יכול להיות קריטי להצלחת בחירת התרופה הנכונה כבר אחרי המפגש הראשוני תכנים אלה שמועלים בחלום יחדדו את מבטו של ההומאופת אבל יאומתו מתוך התנהגות של הפונה ומתוך דבריו. הבנות מתוך החלום יוכלו לעלות בזהירות לתוך השיחה וכך לקבל אישור.כמובן שאין תחליף לחלום כשמטפלים בילדים. ילדים לא יכולים לנסח תובנות מורכבות בקשר לעולמם הפנימי אבל יכולים ושמחים לתאר חלומות. חלומות (ולעיתים ציורים,או עבודה בארגז החול) הם דרכים נפלאות להבין מה קורה בעולמו הפנימי של ילד הזקוק לטיפול. החלום מלמד על התקדמות הטיפולבמעקב אחרי לקיחת התרופה החלומות יתנו אינדיקציה לגבי התהליך הפנימי שהניעה התרופה. שינויים בתכני החלום ובדפוסי השינה הם מידע רב ערך ביותר להומאופאת המנסה לעקוב אחרי תהליך ההבראה.סמלים ותכנים העולים בחלום, יכולים להיות תמרורים, או מצפן המורה לחולם וגם להומאופת המלווה אותו בתהליך ההחלמה, לאן מתקדם תהליך הריפוי החלום ככלי עבודה בתהליך הריפויחלומות יכולים להיות גם כלי המאיץ את הריפוי. כשעובדים עם סמל שעלה בחלום, תמונה או רעיון, אלו יכולים להיות בסיס להסתכלות שתיצור שינוי עמוק, התומך ומשתלב בעבודת התרופה,המרצת שינוי עמדות כלפי עצמנו וכלפי הזולת. הבראה היא שינוי במודעות, התרופה ההומאופתית מביאה לשינוי כזה עם שחרור מעצורים פנימים. הרבה מעבודת התרופה נעשית במחשכים, ולא תמיד ברור מה קורה ובמה הטיפול. לעיתים עבודה עם סמל או רעיון שעלה ממעמקים יאיץ את התהליך, ויהפוך אותו למודע יותר. חלומות הם מסר מהלא מודע, הם מבטאים את מה שמוסתר, מעצמנו או מהעולם, הם עוקפים את הפרסונה שנבנתה מתוך ההתניות החברתיות וכך הם מהווים קול צלול שנשמע ממעמקי הנפש, קול שהקשבה אליו תעצים את תהליך הריפוי. עבודה על חלום בשיטת ההתמקדות, והתובנה המתאפשרת בעבודה על החלום, תקרה לאו דווקא בשיחה אלא מתוך הקשב לגוף. העבודה בצורה החוויתית משתמשת בקשב לתחושה המורגשת שעולה בהקשר של מרכיבים בחלום. חלק מהחלומות מלווים בתחושה מסויימת שקשה לנסח במילים, התחושה הזאת היא התחושה המורגשת של החלום והתחושה הזאת יכולה להיפתח להרבה מאד תכנים שחבויים בתוכה וכרגע עדיין בלתי נגישים.. כשהתחושה "נפתחת", זרם של פרטים מגיע ממנה, תמונות החלום אינן עוד דימויים רחוקים עליהם אפשר לשער השערות, גם אם מבריקות ומעניינות ונראות קשורות ומסבירות, עכשיו עלה מאיתנו ים של פרטים זכרונות הבנות שהיו מובלעים בתוך התחושה המורגשת.
