הפרעת קשב וריכוז ADHD טיפול בהומאופתיה

הפרעת קשב וריכוז - ADHD - טיפול הומאופתי על פי היחודי שבילד

התסריט הבא מוכר להורים רבים:

ילד נכנס לכיתה א. המורה מבחינה מייד שאינו יכול לשבת בשקט על הכיסא, מתפתל ושולח יד אל ילדים אחרים, נוהג לשאול שאלות בקול רם, דבר שלדעת המורה מפריע למהלך התקין של השיעור. כשננזף זוחל מתחת לכיסא ולא יוצא. הוא לא מקשיב לאורך זמן ולא מכין שיעורי בית. כתב ידו נורא. תוך שבועיים או חודש ההורים מוזמנים למפגש עם המחנכת והמנהל ואולי היועץ החינוכי.. מציעים להם לשלוח את הילד לאבחון, אולי לשקול לקחת ריטלין, ההורים הנסערים עוזבים את המפגש  כועסים על הילד על עצמם ועל הצוות שדוחף אותם לסמם את ילדם, חלק נענים להמלצות האלה ואילו, אחרים מסרבים  ומבלים את ימיהם בדאגה עצומה אם הורסים את סיכוייו של ילדם התקדמות  והתפתחות נורמלית.

לילדים המאובחנים כ ADHD  יש קושי לקרוא את המפה החברתית, קשיי התארגנות, קשיי ריכוז במטלות הדורשות התמדה, קשיים לתכנן ולווסת את התנהגותם, כל זה מביא לקשיים בהתנהלות חברתית. ילדים הנשלחים לאבחון הם אלה שדעתם מוסחת בקלות, העושים שגיאות כתוצאה מחוסר תשומת לב, מפוזרים, מאבדים דברים מדברים ללא הפסקה, אינם מסוגלים לשבת במקום, או לחכות עד שהמורה יסיים את שאלתו, הם מתפרצים, קמים, מסתובבים בכיתה, מכים מעליבים לוקחים סיכונים מיותרים (לא חוזים תוצאות התנהגותם, ולא שולטים על עצמם בהתאם לתוצאות),וישנםם גם אלו שפשוט נמצאים במקום אחר, עסוקים בעולמם ולא עוקבים אחרי ההתרחשויות בכיתה.
ההשערה הרווחת כיום היא שהסינדרום מתייחס לבעייה בקולטני דופאמין, וישנם מחקרים המצביעים על מחסור באנזים dopa המיוצר באונה הקדמית, איזור שקשור בתשומת לב. יש עדויות שהסינדרום תורשתי.
 
ברוב המקרים מומלץ לילדים שאובחנו כ ADHD  טיפול בritalin שהוא חומר מעורר כמו קוקאין ואמפיטמינים אחרים. מאמינים ש ritalin מגביר את קליטת הדופאמין במוח וכך גורם לתקשורת טובה יותר בין נוירונים.

תחת השפעת ה ritalin הילדים מרוכזים, לומדים טוב יותר, דימוי העצמי השתפר והורים רבים מברכים על החלטתם. אבל יש מקרים רבים בהם האבחנה הייתה שגוייה, הילדים הראו בעיות קשב וריכוז, קשיי התארגנות, אימפולסיביות וכו, לאו דווקא בגלל בעייה באונה הקדמית אלא כתוצאה מבעיות שונות אחרות, למשל אם חוו חוויה טרואמטית והם שקועים בניסיון לעבד את הניסיון הם יהיו מוסחי דעת ומפוזרים, לא יוכלו להתרכז וכך גם אם קיימת בהם נטייה לסכיזופרניה, אפילפסיה היפוגלוסימיה, הרעלת עופרת ועוד. במקרים אלו ritalin יכול לכסות על הבעיות שלא יטופלו, או להחריף את המצב. מלבד זאת דווחו תופעות לוואי שונות שההורים אינם מודעים להם. תופעות לוואי שקשורות ל ritalin :
 
תוצאות לוואי אפשריות של ריטלין:
לחץ דם גבוה
אי סדירות בקצב הלב
דפיקות לב מואצות
התקף לב
בעיות גדילה (בעיות תפקוד של בלוטת יותרת המוח)
אבדן משקל
אובדן תיאבון
טשטוש ראייה
כאבי ראש
סחרחורת
דלק
נשירת שיער
בעיות בדם
בעיות עור
אובדן שליטה בסוגרים
חום
הזעה
כאבי פרקים
בעיות שקשורות במערכת העצבים:
פסיכוזה
הלוצינציות
דיכאון
ריגוש יתא
בלבול
נדודי שינה
עצבנות חרדות
עוינות
תחושת אומללות
התדרדרות בכישורים מנטלים
תנועות לא חלקות
טיקים 
התנהגות כפייתית
רגישות יתר
בעיות אכילה
בחילה
כאבי בטן
יובש בפה
עצירות
בעיות בתפקודי כבד

הפרעת קשה וריכוז הוא בעצם מצב מורכב ורב מימדי ואנשים שמאובחנים כך אינם דומים זה לזה.. לכל אחד מהם אישיות שונה, ובעיות אחרות. על כל אחד גורמים שונים משפיעים  ויוצרים תגובות אחרות וקשת אחרת של התנהגויות. יש ילדים שמאז שנולדו סובלים מקשיי שינה וגם כתינוקות היו חסרי שקט, ואחרים מפתחים קשיים כתגובה על אירוע טראומתי.


יכולה להיות נקודת מפנה בתום השנה הראשונה שהיתה נורמלית לחלוטין במונחי התפתחות.יש הורים שמדווחים על תחילת הסינדרום מייד אחרי קבלת החיסונים.  לעיתים אחד ההורים או שניהם מאופיינים בהתנהגות דומה, אבא שכל הזמן עובד ולא יכול לעצור ולהקשיב לילד גם לא לכמה דקות, או אמא שמדברת בלי סוף וקופצת מנושא לנושא, כך שיש כאן גם אלמנט של חיקוי.ויש מקרים שלא ניתן לעקוב אחרי התנאים להתחלת הסינדרום, זה פשוט קורה. לכל ילד יש למעשה סט שונה של התנהגויות, ולכן כל ילד יטופל בהומיאופתיה בתרופה אחרת מתוך 3000 התרופות הזמינות – התרופה המתאימה לו. הגישה פוגשת את האדם, הילד, עם היחוד שבו, ונלקחים בחשבון מגוון המאפיינים הייחודי של הפונה לטיפול..
 
היתרונות של  ההומאופתיה אינם מוטלים בספק:
אין תופעות לוואי
התרופות זולות
ההתערבות מינימלית עם השפעה מקסימלית
ריפוי בעיות פיזיות ומנטליות כאחד
השפעה לאורך זמן, חזרה על תרופה במרווחים הולכים וגדלים 
התרופות טבעיות כלומר ממקור טבעי (חצמחים וחמרים מהטבע שהוכנו בשיטה מיוחדת של מיהולים וניעורים), וטבעיות מבחינה זאת שמפעילות מנגנוני ריפוי שקימים במערכת, הריפוי מסתמך על כוחות ריפוי טבעיים.

ההומאופתיה מטפלת בילד כמכלול ומחזקת אותו. לא רק בעיות קשב והתנהגות משתפרים עם תרופה נכונה, אלא גם כל בעיה פיזית כמו אלרגיה, אסטמה, כאב ראש, כאב בטן.
ההומאופת מתייחס אל הילד כאינדיבידואל ולא כאחד מעדר הADD.
 
פתרונות אלטרנטיבים מביאים לאיזון אמיתי ובהדרגה, ופעמים רבות במהירות, הילד משתנה, נרגע, יכול להתרכז, מרגיש את עצמו אחרת עכשיו בחברה, והשינויים האלה נשארים.
במהלך הטיפול יש נסיגות, צריך לחזור על הטיפול (ההומיאופאתי או אחר) מידי כמה שבועות, ואחר כך במרווחים גדולים יותר, אבל משהו אחר קורה, עמידות וחוזק, ומרכז פנימי  נבנים אצל הילד, ובהדרגה הוא משתנה. תהליך זה, אגב, יכול להתרחש גם במקביל ללקיחת הריטלין..

 מקרה אופייני מהקליניקה

עדינה הביאה את בנה גבי כשהיה בן 8. הוא אובחן כADHD כי לא היה יכול לשבת ולהקשיב בכיתה. גם הגן היה סיוט בשבילו. הוא לא  יכול לשלוט על התנהגותו, לא יכול  להישאר בכיסא, כל רגע קפץ לחדד עיפרון או לפטפט עם חבר. כל דבר הסיח את דעתו. לא נשמע להוראות, דיבר בכיתה בקול רם, המורה כבר התייאשה ממנו. 

גבי לא היה מספר לאימו על הבעיות בבית הספר, הישגיו בכיתה היו נמוכים, והוא נשאר כיתה כי לא למד לקרוא. לטיפול הגיע בתחילת כיתה ב, כותב הפוך אותיות ומספרים.גבי סבל מתנודות חריפות במצבי רוח, היה בוכה צועק וטורק דלתות, שונא ואוהב את אמא  לסירוגין, היה ישן עם אחיו כי פחד לישון לבד, החזיק ביד אימו לאורך כל הסרט כשהיו בקולנוע, פחד מחושך, סבל באפן תמידי משלשול ומנזלת כרונית, היה מאד פרוע, בעיקר אחרי שאכל ממתקים.

חודשיים אחרי קבלת התרופה קיבל את הציונים הטובים שקיבל מעודו, היה שיפור בדיסלקציה, היה יכול לשבת בשקט ולהקשיב בכיתה, היה מרים יד לפני שנשאל. ב18 החודשים הבאים מצבו הלך והשתפר, התחבר בקלות עם ילדים אחרים, שהתחילו להתיחס אליו בהערכה בגלל הישגיו הספורטיבים, והיה מסוגל להתנהג באופן פחות אימפולסיבי. בחצי שנה השלים שנתיים של לימוד מתימטיקה ומוריו נוכחו לראשונה שהוא בעל יכולת רבה והעבירו אותו מכיתת החינוך המיוחד, וגם כיום, שלש שנים מאז שהתחיל לקחת את התרופה, מצבו יציב והוא בכיתה רגילה.

מקור התרופות ההומאופתיות הוא בחומר כלשהו מהטבע. יש חומרים רבים שיכולים להתאים כתרופה לילד מסויים. למשל, תרכובות פחמן הררבה פעמים יהיו תרופה המתאימה למי שסובל מקשיי ריכוז, בעיקר לילדים שמתקשים בקריאה וסובלים מטשטוש בראיה חוסר שקט גובר או כאב ראש כשמסים להכריח את עצמם לקרוא, ואיזשהו קושי להביע רצף מחשבות בצורה מסודרת.